ארוחה קבוצתית שמתאימה לכל כיס
התקציב נשאר פרטי. כל אחד אומר כמה הוא יכול להוציא ומה הוא אוכל, ו-MiBA מוצאת מקום שמתאים לכל הקבוצה.
לפתוח מפגשסוף תקופת מבחנים, יום הולדת של מישהו מהכיתה, או סתם ערב שבו אף אחד לא רוצה לבשל. ארוחה עם החבר'ה מהלימודים אמורה להיות משהו שקל להגיד לו כן, והבחירה במקום היא בדיוק איפה שזה נתקע. מישהו עובד במשמרות ויש לו קצת יותר, מישהו סופר כל שקל עד שהמלגה נכנסת, ואף אחד לא רוצה להיות זה שאומר “יקר לי” מול כולם. אז או שחוזרים לאותו מקום זול כמו תמיד, או שהתוכנית פשוט נעלמת בקבוצה.
תקציב שלא צריך להגיד בקול
כל אחד אומר בנפרד כמה הוא רוצה להוציא, ומקומות מעל התקציב של הקבוצה לא מוצעים. התקציב נשאר פרטי, כך שמי שבחודש צפוף לא צריך להסביר את זה, ומי שיש לו יותר לא קובע את המחיר לכולם. החבורה מקבלת מקום שכולם יכולים לעמוד בו, ולא מקום שמישהו יושב בו עם כוס מים ומחכה שהחשבון יגיע. וגם מי שמוכן להתפנק הפעם יכול להגיד את זה בלי ללחוץ על אף אחד.
כל תזונה ליד השולחן
שולחן של סטודנטים הוא כמעט אף פעם לא תפריט אחד. צמחוני, טבעוני, ללא גלוטן: מגבלות התזונה שמורות בחשבון של כל אחד, ומקומות שמראים שהם מתאימים להן מקבלים עדיפות. כשמישהו צריך כשרות מחייבת, מקום שלא מראה שהוא כשר לא מוצע. MiBA אומרת כשלא הצליחה לאמת משהו, ואף אחד לא צריך לפרט את התזונה שלו בקבוצה, או לחזור עליה בארוחה הבאה.
ליד הקמפוס, או ליד הבית
בוחרים ארוחת ערב, את הימים האפשריים, שעה ואזור: ליד הקמפוס, ליד המעונות, או איפה שרוב החבורה גרה. אחר כך שולחים קישור אחד לקבוצה, איפה שכבר מדברים. כל אחד מסמן אילו ימים לא מתאימים לו, כך שגם מי שיש לו מעבדה עד מאוחר או משמרת בעבודה יכול להגיע. מקום שמישהו פסל לא מוצע אף פעם.
מצביעים, ואז אוכלים
MiBA מדרגת את המקומות שמתאימים לכל החבורה, בצד של המארחים בוחרים עד חמישה לרשימה קצרה, וכולם מצביעים. מקבלים קישור או מספר טלפון להזמנה, וכולם יודעים איפה ומתי. בלי עשרות הודעות, בלי סקר שאף אחד לא עונה עליו, ובלי ויכוח על מי בחר בפעם הקודמת. מה שנשאר לחלק זה רק הקינוח.
פתיחת מפגש היא בחינם. כל מי שעונה ומצביע נכנס לחשבון, ו-MiBA זוכרת את השם ואת מגבלות התזונה לפעם הבאה.