החבר'ה הוותיקים, שוב סביב שולחן אחד
סוף סוף כולם באותה עיר באותו זמן, אולי בפעם הראשונה מזה שנים. החברים מהתיכון או מהצבא התפזרו: אחד טס הביתה לשבוע, אחת צריכה לסגור בייביסיטר, ואחד גר עכשיו בצפון. למצוא ערב אחד שמתאים לכולם קשה יותר מאשר כשכולם גרו באותה שכונה, ואף אחד כבר לא זוכר מי אוכל מה. מישהו פותח קבוצת ווטסאפ חדשה, כולם שולחים לבבות, ושם זה נתקע.
התאריכים הם החלק הקשה
מי שמגיע לביקור בארץ מקבל רק כמה ערבים פנויים, והם מתמלאים מהר בארוחות משפחתיות. בוחרים ארוחת ערב, מציעים את כל הימים האפשריים בתקופת החגים, ובוחרים שעה. כל אחד מסמן אילו תאריכים לא מתאימים לו, ו-MiBA בוחרת מתוך מה שנשאר, בלי עשרות הודעות על מי נוחת מתי. כדאי להתחיל מוקדם, לפני שהיומנים מתמלאים, וככה גם מי שנוחת רק לסוף השבוע יכול להיות חלק מהתוכנית.
איפשהו באמצע
אף אחד כבר לא גר איפה שגר פעם. בוחרים את האזור לערב, וכל אחד יכול לסמן על המפה איפה נוח לו להיפגש, כך שהמקום לא מתאים רק למי שגר הכי קרוב. מקום שמישהו פסל לא מוצע אף פעם, ומקומות מעל התקציב של הקבוצה לא מוצעים. התקציב והפסילות נשארים פרטיים. גם מי שגר הכי רחוק יודע שהקול שלו נספר, ולא רק מי שהכי פעיל בקבוצה.
הטעם השתנה מאז התיכון
מי שחי על המבורגרים הפך לטבעוני, למישהי יש אלרגיה לאגוזים, ומישהו למד סוף סוף לאהוב סושי. כל אחד אומר בנפרד מה בא לו לאכול, איזו אווירה ומה התקציב. מגבלות התזונה שמורות בחשבון של כל אחד, ומקומות שמראים שהם מתאימים להן מקבלים עדיפות. כשמישהו צריך כשרות מחייבת, מקום שלא מראה שהוא כשר לא מוצע. אף אחד לא צריך להסביר עשר שנים בקבוצת הווטסאפ.
מצביעים, ואז מתעדכנים
MiBA מדרגת את המסעדות שמתאימות לכל החבורה, בצד של המארחים בוחרים עד חמישה לרשימה קצרה, וכולם מצביעים. מקבלים קישור או מספר טלפון להזמנה, וכולם יודעים איפה ומתי. ואז הערב שייך לסיפורים: מי עבר לאן, מי התחתן עם מי, והסיפור על הטיול השנתי שנהיה טוב יותר כל שנה מחדש.
פתיחת מפגש היא בחינם. כל מי שעונה ומצביע נכנס לחשבון, ו-MiBA זוכרת את השם ואת מגבלות התזונה לפעם הבאה.
לפתוח מפגש